החלטה בתיק ת"א 34139-06

מבוא וטענות הצדדים

1.       לפניי בקשת הנתבעת, אליהו, להביא ראיות חדשות, לקראת סיום שלב הסיכומים בכתב, בדבר רכישת התובעת, המאוחדת, על ידי "חברת מכשירי תנועה".

2.       אליהו טוענת כי ראיות אלה נדרשות משום ששינוי זה מקרין על טענת הצד השלישי, מאן, כי בשל הקרבה בינה לבין המאוחדת, המבוטחת של אליהו - אין מקום לתביעת התחלוף של אליהו נגד מאן.

3.       מאן מתנגדת לבקשה. לטענתה, יסוד הרלבנטיות נשלל על ידי אליהו עצמה, הטוענת בתוקף להיעדר רלבנטיות של הפוליסה הנטענת, ושל פרשנותה הנטענת, לעניין תניית אי-התחלוף. עוד טוענת מאן כי הקרבה בין החברה המאוחדת למאן שררה בכל המועדים הרלבנטיים להליך העיקרי, והשינוי הנדון, שאירע לאחרונה, אינו רלבנטי לעילת התביעה וההודעה לצד ג'. לבסוף טוענת מאן כי אין מקום לדון בבקשה מש"חברת מכשירי תנועה" לא צורפה לה כמשיבה.

4.       גם המאוחדת מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין מתקיימות בענייננו הנסיבות החריגות המצדיקות הבאת ראיות נוספות בשלב הסיכומים. המאוחדת מצטרפת לטענת מאן כי מועד השינוי הנטען בבעלות על המאוחדת אינו רלבנטי לעילת התובענה.

5.       אליהו, בתשובתה לתגובות, טוענת כי אין פגם בטענותיה החלופיות; וכי המועד הרלבנטי לבחינת הקרבה בין מאוחדת למאן הוא מועד מתן פסק הדין.

דיון והכרעה

6.       אכן, כטענת המאוחדת, נדרש טעם כבד-משקל כדי להחזיר אחורנית את גלגלי ההליך, ולהתיר הבאתן של ראיות נוספות בסוף שלב הסיכומים.

7.       המועד הקובע לעניין הקרבה בין המבוטח לצד ג', לעניין שלילת זכות התחלוף, הוא היחסים ביניהם עובר למקרה-הביטוח [ע"א 9311/99 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' נרות ירושלים אילום (1987) בע"מ מיום 20.1.02, פסקה 18].

8.       לצורך העמידה על הגיונם של הדברים, נעיין במקרה שבו אירע מקרה-הביטוח לנכס מבוטח של מעביד בגלל רשלנותו של עובד. המעביד תבע את המבטח. המבטח שילם תגמולי ביטוח למעביד. לאחר מכן, יחסי העובד-מעביד נפסקו. או-אז תבע המבטח שיפוי מן העובד-לשעבר.

לכאורה, בנקודת זמן זו המעביד והמזיק זרים זה לזה; ולפיכך אין המזיק בגדר מי "שמבוטח סביר לא היה תובע ממנו פיצוי או שיפוי" [ חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: " חוק הביטוח", סעיף 62(ד)].

אולם, תביעת שיפוי כאמור תסכל את הציפיות הסבירות של כל הנוגעים בדבר:

הציפייה הסבירה של המבטח היא כי לא תעמוד לזכותו עילת תחלוף נגד העובד הרשלן של המבוטח. כך גוזר חוק הביטוח. תכופות, המבטח עצמו מבטא בפוליסה את השלמתו עם היעדר זכות תחלוף במקרים דומים. הערכת הסיכון המבוטח, ותמחורו בדמי הביטוח, נגזרים ממצב-דברים זה. למבטח אין, כמובן, ציפייה סבירה כי העובד יחדל מלעבוד אצל אותו מעביד, לפני התשלום של תגמולי הביטוח, ועל ידי כך "יקים לתחייה", כביכול, את עילת התחלוף האבודה.

גם לפי ציפיותיהם הסבירות של המבוטח-המעביד, ושל הצד-השלישי-העובד, לא הייתה כוונה כי העובד-לשעבר יישא בעלות הנזק. דבר זה משתקף בעשיית ביטוח מתאים על ידי המעביד בלבד; ובאומד-דעת הצדדים לחוזה העבודה שבין העובד למעביד, שלפיו העובד אינו צפוי להיחשף לחבות בפועל בגין תביעות כאלה (למעט בהקשרים פתולוגיים כגון חדלות-פירעון של המעביד).

9.       יש לומר, אפוא, כי המועד הקובע לבחינת היחסים הרלבנטיים בין הצדדים וציפיותיהם הסבירות, לעניין שלילתה של תביעת תחלוף בשל קרבה בין המבוטח למזיק - הוא עובר למקרה-הביטוח, אשר מכונן את עילת התביעה הביטוחית, לרבות התשתית לעילת שיפוי אפשרית. 

10.   בענייננו, עילתה של ההודעה לצד ג' נובעת ממעמדה של מאן כמעוולת-במשותף עם המאוחדת. לפיכך, השאלה אם לאליהו עילת שיפוי נגד מאן אם לאו נגזרת מן היחסים בין המאוחדת למאן עובר למקרה-הביטוח.

קשה לראות, אפוא, מה הרלבנטיות של שינויי הבעלות הנטענים בתקופה שלאחר מכן.

11.    קשה גם לראות כיצד שינויי הבעלות הנטענים משפיעים על הקרבה בין המאוחדת למאן. אם המאוחדת, או פעילותה העסקית עם מאן, עוברות לבעלות אחרת - כי אז נראה שהבעלות האחרת יורשת את זכותה של המאוחדת לתגמולי ביטוח מאליהו, ואת הקרבה הרלבנטית, ככל שקיימת כזו, בין החברה או הפעילות הנרכשות לבין מאן.

12.   לאור המקובץ, אליהו לא הרימה את הנטל להוכיח כי הראיות שביקשה להביא רלבנטיות ונדרשות בכלל; וכי מתבקש להתיר את הבאתן בשלב זה של סיום הסיכומים, תוך הסגת ההליך אחורנית לשלב שמיעת העדויות, בפרט.